Rozela ad: אם אתה סוכרתי עם כפות רגליים רדומות וזקפות בוקר שנעלמו, בבקשה תקרא את זה

ביצעתי יותר מדי קטיעות אצל גברים סוכרתיים מכדי לשתוק על זה. אם אתה סוכרתי סוג 2 עם זקפות בוקר שהולכות ונעלמות או חוסר תחושה בכפות הרגליים, אני צריכה להגיד לך משהו. משהו שאף רופא סוכרת לא אמר לך. ביצעתי יותר מ-1,800 פרוצדורות בכלי דם ב-21 שנה כמנתחת כלי דם. בערך 340 מהן היו קטיעות אצל גברים סוכרתיים. בהונות, כף רגל קדמית, מתחת לברך, מעל הברך, ובמקרים הכי קשים ניתוק של כל הרגל במפרק הירך. וכשגבר סוכרתי נכנס לאנדוקרינולוג ומתלונן על זקפות בוקר שנעלמות ועל רגליים רדומות, אני כבר יודעת איך ייראו העורקים שלו. העורקים מאחורי הברך. הדופק בגב כף הרגל. ואני יודעת את זה 6 עד 9 שנים לפני שהפודיאטר שלו בכלל שולף טוש כירורגי ומקיף את הבוהן שתיקטע ראשונה. מחלת עורקים מתקדמת. חסימות בכמה מפלסים. העורקים בשוק מסוידים עד שהם כבר לא מגיבים לשום טיפול, חוץ מניתוח מעקף או קטיעה שתציל את שאר הרגל. אני ד"ר מאיה הלפגוט. אני מנתחת כלי דם מומחית. וכשאבא שלי מת בגיל 71, מסיבוכים של קטיעה מתחת לברך שעבר בגיל 68, ידעתי משהו. משהו שרופאי סוכרת אף פעם לא אומרים למטופלים שלהם. זקפות הבוקר שנעלמות לך וכפות הרגליים הרדומות הן לא סיבוכים נפרדים של סוכרת. הן הסימנים הראשונים שאפשר לראות של מחלת העורקים, שמתישהו תשכיב אותך על שולחן הניתוחים שלי. אני מנתחת כלי דם של סוכרתיים כבר 21 שנה. קטעתי בהונות שהשחירו תוך 3 שבועות, בזמן שהאנדוקרינולוג של המטופל התאים לו את המינון של המטפורמין. ביצעתי קטיעות מתחת לברך אצל גברים שהפודיאטר ניקה להם במשך 8 חודשים כיב בכף הרגל שלא נסגר. כל אותו זמן ההמוגלובין המסוכרר שלהם עמד על 7.4, וכולם אמרו להם שהמחלה בשליטה. וקראתי את התיק הרפואי של כל אחד מהגברים האלה לפני שפגשתי אותו. הדפוס הזה הוא לא מקרה בודד. הוא מופיע אצל 91% ממטופלי הקטיעה הסוכרתיים שלי בעשור האחרון. כל אחד ואחד מהם סיפר לפחות לרופא אחד, ב-5 עד 9 השנים שלפני, שזקפות הבוקר שלו נחלשו. כל אחד ואחד סיפר למישהו שכפות הרגליים שלו נרדמו. ואף אחד מהם לא שמע מאותו רופא ששני התסמינים הם אזהרה מוקדמת של מחלת העורקים שתעלה לו ברגל. בן ה-62. סוכרתי סוג 2 כבר 14 שנה. המוגלובין מסוכרר "מאוזן" על 7.2 עם מטפורמין וג'ארדיאנס. זקפות הבוקר שלו התחילו להיעלם בגיל 55. כפות הרגליים התחילו להירדם בגיל 58. האנדוקרינולוג אמר שבעיות הזקפה הן "סיבוך נפוץ של סוכרת" והציע לו סיאליס. הפודיאטר גזר לו את הציפורניים ואמר שחוסר תחושה ברגליים זה צפוי. בגיל 62 היה לו כיב שלא נסגר בבוהן הגדולה של רגל ימין. 6 שבועות של טיפול בפצע. 3 שבועות אנטיביוטיקה בווריד. קטיעה מתחת לברך ביום ההולדת ה-62 שלו. היום הוא בן 66. הוא הולך עם פרותזה. הסיכוי שלו למות תוך 5 שנים מהקטיעה עומד על כ-50%. האנדוקרינולוג שלו עדיין אומר לו שהקטיעה הייתה "סיבוך של סוכרת". בן ה-58. סוכרתי 11 שנה. כפות הרגליים שלו היו רדומות כבר 4 שנים. זקפות הבוקר נעלמו כבר 6 שנים. רופא הסוכרת איזן לו את ההמוגלובין המסוכרר על 6.9 עם טיפול משולש. הוא הגיע אליי למרפאה עם פצע קטן בבוהן השנייה. לא היה דופק בכף הרגל. מדד קרסול-זרוע מתחת ל-0.4, מחלת עורקים היקפית קשה. ההדמיה הראתה חסימות בכמה מפלסים בעורקי השוק. לא הצלחתי לפתוח אותם בצנתור בלון. קודם ירדה הבוהן. 6 חודשים אחר כך, כף הרגל הקדמית. היום הוא שואל אותי בכל ביקורת למה אף אחד לא אמר לו שהרגליים הרדומות קשורות למה שעמד לבוא. בן ה-66. סוכרתי 18 שנה. "מאוזן כמו שצריך" בתיק של האנדוקרינולוג. המוגלובין מסוכרר יציב על 7.4 לאורך 5 שנים. זקפות הבוקר נגמרו בגיל 54. כפות הרגליים נרדמו עד גיל 58. לחץ הדם טיפס ל-148 על 92, עם שתי תרופות. הקרדיולוג הוסיף סטטין. אף אחד לא דיבר עם אף אחד. בגיל 66 היו לו כיבים בשתי כפות הרגליים. רגל ימין נקטעה מתחת לברך. השמאלית בסכנה. אבא שלי היה אחד מהגברים האלה. הוא אובחן עם סוכרת סוג 2 בגיל 51. האנדוקרינולוג איזן לו את ההמוגלובין המסוכרר. זקפות הבוקר שלו נעלמו באמצע שנות ה-50. כפות הרגליים נרדמו לקראת סוף שנות ה-50. הוא התלונן על חוסר התחושה בכל תור. כל רופא אמר לו שזו נוירופתיה סוכרתית, ושהוא צריך לשמור יותר על הסוכר. בגיל 67 הופיע הכיב הראשון בכף הרגל. בגיל 68 הקטיעה. בגיל 71 הסיבוכים של הניתוח לקחו אותו. הייתי בשנה השנייה של ההתמחות בכירורגיית כלי דם כשעשיתי לו את הביקורת האחרונה. קראתי את התיק שלו. קראתי מה רופא הסוכרת שלו תיעד. מה הפודיאטר תיעד. מה הקרדיולוג כתב על לחץ הדם שטיפס. ב-15 שנים של תיק רפואי, אף רופא לא חיבר בין הנקודות. זקפות הבוקר שנעלמו בגיל 54. כפות הרגליים הרדומות בגיל 58. לחץ הדם שטיפס בגיל 62. הכיב שלא נסגר בגיל 67. אף אחד לא קשר אותם לאותה מחלת עורקים שלקחה לו את הרגל, ואחר כך את החיים. בחרתי בכירורגיית כלי דם בדיוק כי לא רציתי להיות עוד רופאה שלא רואה את מה שהצוות של אבא שלי פספס. והנה מה שכמעט אף רופא סוכרת לא מסביר לסוכרתי סוג 2 עם זקפות בוקר שנעלמו וכפות רגליים רדומות. סוכרת סוג 2 פוגעת באנדותל, הדופן הפנימית של כלי הדם, דרך סוכר גבוה כרוני ודלקת כרונית. הייצור של תחמוצת החנקן בדופן צונח, והיא המולקולה שפותחת את כלי הדם ונותנת לדם לזרום. כלי הדם הכי קטנים קורסים ראשונים, כי יש להם הכי מעט רזרבה. עורקי הזין קורסים (אלה זקפות הבוקר שנעלמות). כלי הדם הזעירים שמזינים את העצבים הקטנים בכפות הרגליים קורסים (זה חוסר התחושה). וכלי הדם בשוק, מתחת לברך, נסתמים בהדרגה (וזה מה ששם גבר סוכרתי על השולחן שלי). זו אותה מחלה בשלבים שונים. האנדוקרינולוג מאזן את ההמוגלובין המסוכרר. האורולוג מציע סיאליס. הפודיאטר מנקה את הכיב. מנתח כלי הדם קוטע. ואף אחד במרפאות לא מטפל במחלת העורקים שמחברת את 4 השלבים. ב-1998 פרצ'גוט, איגנארו ומוראד קיבלו את פרס נובל לרפואה, על הגילוי שתחמוצת החנקן היא האות שפותח את כלי הדם. בכל עורק בגוף, כולל עורקי השוק מתחת לברך. היום מוכרים לסוכרתיים כמוסות פלפל שאמורות להדליק קולטן בדופן. אבל את הדופן הזאת, ואת האנזים שיושב בה, הסוכר שוחק כבר עשור. כשעורק סתום אצלי על השולחן, אני לא מחכה שהוא ייפתח לבד. אני מביאה את הדם בדרך אחרת. וב-2008 סקירה בכתב העת נייצ'ר ריוויוז דראג דיסקברי תיארה דרך אחרת כזאת לתחמוצת החנקן. ניטרטים מהמזון, ובראשם הסלק, הופכים לתחמוצת חנקן בלי האנזים ובלי הדופן השחוקה. כלי הדם נפתחים, והדם מגיע לזין ולכפות הרגליים. ופה העיבוד קובע. ניטרט לא צריך שמן, ולא צריך הגנה מחומצת הקיבה. מה שכן הורג ניטרטים זה חום, ואת רוב אבקות הסלק מייבשים בחום. אבקה חומה ודהויה בכמוסה היא אבקה מתה. מחקר גרמני מ-2019 עקב 20 שבועות אחרי גברים סוכרתיים שקיבלו ניטרטים כל יום. הוא הראה שיפור מדיד בבדיקות של תפקוד האנדותל, ושיפור של 73% בתפקוד הזקפה. וגם, וזה הכי חשוב לאוכלוסייה שלי, שיפור במדד קרסול-זרוע אצל אלה עם מחלת עורקים היקפית מוקדמת. המוצר שאני ממליצה עליו למטופלים הסוכרתיים שלי, כולל אלה שכבר עברו קטיעה, הוא רוזלה. המטרה: שתחמוצת החנקן תמשיך להגיע לכלי הדם הקטנים שלהם. 1,300 מ"ג סלק אורגני למנה, מרכיב יחיד, בכבישה קרה. 2 כמוסות ביום. המותג ישראלי. בפנים האבקה סגול-אדום כהה, לא חומה. יש פורמולות שדוחסות לכמוסה 11 רכיבים, בונות אותה סביב קולטן בדופן השחוקה, ומשאירות את הסלק איפשהו באמצע הרשימה. אצלי ההמלצה הפוכה: הסלק הוא כל הסיפור, ולרוזלה מספיק אחד. רוזלה לא באה במקום מטפורמין. אל תפסיק את המטפורמין. אל תפסיק את הג'ארדיאנס, האוזמפיק או הפורסיגה. אל תפסיק את הסטטין. אל תפסיק את התרופה ללחץ דם. כל הורדה של תרופות צריכה לעבור דרך האנדוקרינולוג שלך, לפי מה שרואים בבדיקות. רוזלה היא לא פתרון למחלת עורקים היקפית שכבר הגיעה לאיסכמיה קריטית ברגל. אם יש לך פצע שלא נסגר או שאין דופק בכף הרגל, לך למנתח כלי דם מיד. רוזלה נועדה לגברים סוכרתיים שנמצאים מוקדם יותר בדרך הזאת. הגברים עם זקפות בוקר שנעלמות וכפות רגליים רדומות, שעוד לא איבדו בוהן. זה לא קורה ביום אחד. הפגיעה באנדותל אצל סוכרתי מתקדמת כבר עשור ויותר. הסימן הראשון: אצל חלק מהגברים השתן מקבל גוון ורדרד כבר בימים הראשונים, וזה הסלק שעבר את כל הדרך. זקפות הבוקר מתחילות לחזור תוך 4 עד 8 שבועות. ולאורך 8 עד 20 שבועות הדם חוזר בהדרגה לזרום בכלי הדם הקטנים של כפות הרגליים. אם אתה סוכרתי סוג 2 עם זקפות בוקר שנעלמות וכפות רגליים רדומות עכשיו, בבקשה תקשיב. הגוף שלך מאותת כבר שנים, והצוות שמטפל לך בסוכרת לא רואה את האותות האלה כקשורים. אני מי שעומדת בצד השני של מה שקורה כשמתעלמים מהאותות מספיק זמן. קנה 1 קבל 1 ב-189 ₪, 60 ימי שימוש. פחות מ-3.5 ₪ ליום. 90 ימי ניסיון, לא עבד לך לא שילמת, גם על בקבוק ריק. תוסיף את זה לתרופות הסוכרת שאתה כבר לוקח. תן לזה 90 יום. אם זקפות הבוקר לא התחילו לחזור, תחזיר את הבקבוק, וכל הכסף חוזר אליך. https://tryrozela.com/pages/quiz-db-s ד"ר מאיה הלפגוט מנתחת כלי דם מומחית, 21 שנה נ.ב. אם יש לך עכשיו כיב בכף הרגל שלא נסגר, אל תחכה לתוסף. לך למנתח כלי דם השבוע. אם עוד יש לך תחושה, אבל כפות הרגליים רדומות וזקפות הבוקר נעלמו, אתה בדיוק בחלון שבשבילו רוזלה קיימת. אבא שלי לא היה.