Rozela ad: תעודת הפטירה שלו לא תגיד "סוכרת"

כשגבר סוכרתי מת, הרופא שממלא את תעודת הפטירה לא כותב "סוכרת". הוא כותב התקף לב. או שבץ. או אי ספיקת כליות. או זיהום בדם מפצע ברגל. סוכרת כמעט אף פעם לא הסיבה הרשמית למוות. גם כשהיא כמעט תמיד הסיבה האמיתית. יש לזה סיבה, ואין לה שום קשר לניירת. יש לה קשר למקום שבו הסוכרת עושה את הנזק האמיתי שלה. וברגע שאתה מבין איפה, אתה מבין גם למה גלוקומין, סטטינים ואוזמפיק אף פעם לא "תיקנו" אף אחד. ולמה פרס נובל שחולק ב-1998 עשוי להיות חשוב לך אישית יותר מכל תרופה שרופא רשם לך בחיים. אני רוצה להגיד לך מה זאת באמת סוכרת סוג 2. לא ההגדרה מספר הלימוד. האמיתית. סוכרת סוג 2 היא מחלה של כלי הדם שמחופשת למחלה של סוכר בדם. הסוכר הגבוה הוא התסמין שאפשר למדוד. הוא המספר בדף התוצאות. הוא מה שה-A1C עוקב אחריו, הסוכר הממוצע של 3 החודשים האחרונים. הוא מה שכל תרופה בתוכנית הסטנדרטי בנויה להוריד. אבל הנזק האמיתי, הנזק שלוקח כפות רגליים, לוקח ראייה, לוקח כליות, לוקח זקפות ובסוף לוקח חיים, קורה שכבה אחת מתחת. הוא קורה בציפוי הפנימי של העורקים הכי קטנים בגוף שלך. בשכבת תאים אחת שנקראת אנדותל, שעוטפת את הפנים של כל כלי דם, מאבי העורקים ועד לנימים שמזינים את העצבים באצבעות הרגליים. האנדותל הוא, לפי שטח פנים, האיבר הכי גדול בגוף שלך. בערך בגודל של מגרש טניס אם פורסים אותו. והתפקיד שלו הוא לייצר מולקולה זעירה שנקראת תחמוצת חנקן. המולקולה שאומרת לכלי הדם מתי להירגע ולתת לדם לזרום. תחמוצת חנקן היא מה שמחזיק את לחץ הדם שלך יציב. היא מה שמביא חמצן ומזון לעצבים, לכליות, לעיניים, וכן, גם לרקמה שאחראית על הזקפה. כשהאנדותל בריא, תחמוצת החנקן זורמת. כפות הרגליים נשארות חמות. הכליות מסננות. העיניים רואות ברור. אתה יכול להיות גבר עם אשתך. הלב שואב בלי מאמץ. אבל הנה מה ש-5, 10 ו-15 שנה של סוכר גבוה עושות לאנדותל הזה. הן מרעילות אותו. מולקולות הגלוקוז, אותן מולקולות שקופצות וצונחות לך בדם כל יום, פוגעות פיזית בתאי האנדותל שמצפים את כלי הדם המיקרוסקופיים שלך. הן גורמות למשהו שנקרא גליקציה, שזה ציפוי סוכר של חלבונים. ולמצב שנקרא עקה חמצונית, שזה חלודה, בגדול. האנדותל מפסיק לייצר תחמוצת חנקן. כלי הדם לא מצליחים להירגע. הדם מפסיק להגיע לעצבים בכפות הרגליים. בגלל זה הן שורפות ב-3 לפנות בוקר. הדם מפסיק להגיע למסננים בכליות. בגלל זה הקריאטינין שלך מטפס. הדם מפסיק להגיע לרקמה שאחראית על הזקפה. בגלל זה זה כבר לא עומד כמו פעם. הדם מפסיק להגיע לתאי הראייה ברשתית. בגלל זה אתה רואה כתמים שצפים לך בעין. הדם מפסיק להגיע לעורקים הדקים שמזינים את שריר הלב. בגלל זה גברים סוכרתיים מקבלים התקפי לב בקצב שהוא פי כמה מזה של גברים לא סוכרתיים. זאת כל הזמן אותה מחלה. בעיות בזקפה. נזק לעצבים. נזק לרשתית. ירידה בתפקוד הכליות. סיכון להתקף לב. אלה לא 5 סיבוכים נפרדים. אלה 5 פנים של בעיה אחת. כלי דם פגועים ואנדותל מורעב. מאיו קליניק כותבת את זה בעצמה בדפי המידע שלה למטופלים. גם קליבלנד קליניק. המילים "נזק לכלי דם" מופיעות בפסקה הראשונה אצל שתיהן. הרופא שלך יודע את זה. הוא יודע את זה מהפקולטה. ועכשיו החלק שאמור לעצבן אותך. אין ולו תרופה אחת בתוכנית הסוכרת הסטנדרטי שמכוונת לאנדותל עצמו. גלוקומין לא. סטטינים לא. אמריל לא. אוזמפיק לא. מעכבי ACE וחוסמי בטא מורידים את הלחץ בתוך כלי דם פגועים, אבל הם לא מתקנים את הציפוי. התוכנית הסטנדרטי מנהל לך את המספרים, בזמן שהמכונה האמיתית נהרסת בשקט. האיבר בגודל של מגרש טניס, זה שמחליט אם תשמור על כף הרגל, על הראייה, על הכליות ועל חיי המין שלך. ואז, כשסיבוך סוף סוף צף, רושמים לך עוד תרופה שתנהל את המספר החדש. זה לא טיפול. זה הליכון. אני קורא לזה ההליכון שהופך אותך לבית מרקחת מהלך. ואתה עליו כבר שנים. התחלת עם גלוקומין. אחר כך הוסיפו סטטין. אחר כך כדור ללחץ דם, אולי שניים, כי מהראשון התחלת להשתעל. אחר כך אולי אמריל, כי הגלוקומין "כבר לא הספיק". אחר כך חוסם בטא, כי הקרדיולוג בקופה התחיל להילחץ. ואולי גם זריקת אוזמפיק, עד שראית בחדשות את התביעות על שיתוק קיבה והפסקת בשקט. אולי בדיוק עכשיו, הבוקר, אתה כבר 5 כדורים לפני הקפה הראשון. ואתה כבר מקרקש כשאתה הולך. והשיחה בכל תור היא אותה שיחה. ה-A1C שלך שוב מטפס. לחץ הדם שוב מטפס. בוא נוסיף עוד אחד ונתראה בעוד 3 חודשים. להוסיף. להוסיף. להוסיף. אף פעם לא להוריד. אף פעם לא לתקן. אף פעם לא לסיים. רק עוד כדור. ועוד אחד. ועוד אחד. לנצח. הרופא שלך הוא לא זה שיוריד אותך מההליכון הזה. אני רוצה להגיד את זה בזהירות, כי אני מכבד רופאים. רובם אנשים טובים שעובדים בתוך מכונה שבורה. אבל אני חייב להיות איתך כן לגבי איך המכונה עובדת. לרופא שלך יש 7 דקות איתך. אולי 12 אם יש לך מזל. הוא למד 6 שנים בפקולטה לרפואה ועוד 4 עד 6 שנות התמחות, בתוך שיטה שמלמדת שסוכרת היא מחלה מתקדמת שאפשר רק לנהל. לא להפוך. לנהל. ב-2018 רופאה מוסמכת בשם ד"ר שרה הולברג, המנהלת הרפואית של תוכנית היפוך הסוכרת Virta Health, נשאה הרצאת TED בשם "היפוך סוכרת סוג 2 מתחיל בהתעלמות מההנחיות". ההרצאה נצפתה יותר מ-12 מיליון פעם. הטענה שלה הייתה פשוטה. ההנחיות הסטנדרטיות עשו את מטופלי הסוכרת שלה יותר חולים. התוכנית של "צלחת מאוזנת ותרופות שמטפסות לאט" היה הליכון. היפוך אמיתי היה אפשרי, אבל רק אם מתעלמים מהדוגמה שלימדו אותה. ד"ר הולברג מתה במרץ 2022. בראיונות האחרונים שלה היא הזהירה שהשיטה לא הולכת להשתנות מהר. שרופאים שהתחנכו על התפיסה הישנה ימשיכו לרשום את התוכנית הישן. ושהמטופלים עצמם יצטרכו לקחת את ההובלה. אני מספר לך את זה כי היא לא חוזרת, ואין מספיק רופאים כמוה בשביל כולם. יש אולי כמה מאות "רופאים שיצאו מהשיטה" בעולם כולו. ובישראל לבד יש מאות אלפי חולי סוכרת. אתה לא הולך לקבל הולברג. אתה הולך לקבל את רופא המשפחה בקופה, שיש לו 11 דקות בשבילך ועוד מטופל בחדר ההמתנה. אז אתה תצטרך לקחת את ההובלה. לא בזה שתפטר את הרופא שלך. לא בזה שתפסיק תרופות. לא בזה שתעשה משהו פזיז. בזה שתלמד את מה שהשיטה אף פעם לא נבנתה כדי ללמד אותך. איך לתמוך באיבר האחד שמחליט אם 20 השנים הבאות שלך ייראו כמו 5 השנים האחרונות של אבא שלך, או שתוביל את הבת שלך לחופה ותרקוד בחתונה שלה. האנדותל. ב-1998 קיבלו 3 חוקרים את פרס נובל לרפואה: Louis Ignarro, Robert Furchgott ו-Ferid Murad. הגילוי שלהם היה מולקולה זעירה אחת שהגוף מייצר בעצמו, תחמוצת חנקן, והיא זאת שאומרת לכלי הדם מתי להירגע ולהיפתח. תחמוצת חנקן היא המולקולה שכולם מכירים בזכות ויאגרה. אבל לא בשביל זה היא קיבלה נובל. ובוא נהיה מדויקים לגבי ויאגרה, כי זה חשוב. היא לא מייצרת תחמוצת חנקן. היא רק חוסמת את האנזים שמפרק את המעט שנשאר לך. תחמוצת החנקן קיבלה נובל בגלל מה שהיא עושה בתוך הציפוי של כלי הדם שלך. בדיוק באיבר שהסוכרת מבלה 15 שנה בלהרוס. והשאלה שנשארה פתוחה עשרות שנים הייתה מאיפה הגוף אמור לקחת את חומר הגלם. התשובה חזרה שוב ושוב לאותו מקום: ניטרטים מהתזונה. מטה-אנליזה מ-2017 בכתב העת Advances in Nutrition מצאה שתוספי סלק הורידו את המספר העליון בלחץ הדם ב-3.55 בממוצע. בעברית פשוטה: הגוף שלך לוקח ניטרטים מהמזון, הופך אותם לניטריט, ואת הניטריט לתחמוצת חנקן. זה מסלול שתמיד היה חלק מהביולוגיה האנושית. תן לגוף מספיק ניטרטים, ואתה מפעיל ייצור מתמשך של תחמוצת חנקן. הרחבת כלי דם שחוזרת. פחות דלקת בדופן. אנדותל שמתחיל לעבוד שוב. וזאת בדיוק אותה מולקולה שקיבלה את הנובל של 1998. לא תחליף לה. לא חיקוי שלה. חומר הגלם שממנו היא נבנית. שני קווי מחקר נפרדים, בהפרש של עשרות שנים, שמצביעים על אותו מסלול. מולקולת איתות אחת, שמייצרים אותה תאי האנדותל, ומחזירה תפקוד לאיבר הכי גדול והכי פגוע בגוף סוכרתי. ורכיב תזונתי אחד שהוא חומר הגלם שלה. ויש עוד מספר אחד שכדאי שתכיר. גברים מעל 50 קיבלו 1,300 מ"ג תמצית סלק ליום, בלי שום דבר אחר. אחרי 8 שבועות זרימת הדם השתפרה ב-47%, לחץ הדם התאזן, וזקפות הבוקר חזרו. ומה שהמחקר הזה כן מראה הוא הרבה יותר חשוב מעוד הבטחת פלא. יש מסלול אמיתי בתוך הגוף, מוכר בנובל, לתמיכה בתפקוד של כלי הדם שהסוכרת מבלה שנים בלתקוף. מסלול שהרופא שלך כמעט בוודאות אף פעם לא למד, כי בתי הספר לרפואה מעדכנים תוכניות לימוד בפיגור של 20 עד 30 שנה. מסלול שמבוסס על אוכל, לא על פטנט. וזאת אחת הסיבות שאף חברת תרופות לא שרפה 400 מיליון דולר כדי להביא אותו לשוק כתרופה. כאן נכנסת פורמולת הסלק של רוזלה. אני לא הולך להעליב את האינטליגנציה שלך עם מכירה של "פורמולה סודית". ראית יותר מדי מהן. הטקס העתיק מהאי היווני. רוטב הסלט של 60 שניות. ניקוי הפרזיטים שמרפא סוכרת. נכווית. גם החברים שלך. גם הגיסים שלך. אני הולך לעשות את ההפך. אני הולך להגיד לך בדיוק מה יש בבקבוק, בדיוק כמה, ובדיוק למה. פורמולת הסלק של רוזלה בנויה סביב 1,300 מ"ג אבקת סלק אורגני למנה של 2 כמוסות. זה המינון המלא שבו משתמשים במחקרים. הסיבה מספר אחת שגברים מוותרים על תוספי סלק היא שהם לוקחים מינון שהוא שבריר מזה ולא מרגישים כלום. את זה פתרנו. וכאן אני עושה בדיוק ההפך ממה שכל השוק עושה. אין 9 רכיבים נלווים. יש אחד. סלק. עשיר בניטרטים תזונתיים, שהגוף הופך לתחמוצת חנקן. המקור התזונתי הכי מרוכז שיש. זאת אותה מטה-אנליזה מ-2017 ב-Advances in Nutrition: ירידה ממוצעת של 3.55 במספר העליון של לחץ הדם, מתוסף סלק לבד. ולמה דווקא ניטרטים, ולא ארגינין או ציטרולין, שזה מה שכל תוסף אחר בשוק מוכר לך? כי הגוף מייצר תחמוצת חנקן בשני מסלולים נפרדים. המסלול הראשון בונה אותה מארגינין, בעזרת אנזים. והאנזים הזה יושב בתוך דופן כלי הדם. זאת אומרת בדיוק בדבר שהסוכרת הרסה. אתה לא מתקן מפעל שרוף בזה שאתה שולח אליו עוד משאיות של חומר גלם. המשאיות מגיעות, נעמדות בשער, ואין מי שיפרוק אותן. המסלול השני, התזונתי, לא עובר דרך האנזים בכלל. והוא מתעצם דווקא כשרמות החמצן נמוכות וכלי הדם פגועים. זאת אומרת בדיוק בתנאים שבהם המסלול הראשון נכבה. אחד מפסיק, השני נדלק. כבישה קרה בטמפרטורות נמוכות. חום הורס ניטרטים. רוב יצרני הסלק מייבשים את השורש בחום גבוה, כי ככה זול ומהיר, והניטרטים מתים עוד לפני שהאבקה נכנסת לכמוסה. אנחנו לא. מרכיב יחיד, Beta vulgaris. בלי חומרי מילוי, בלי קמח אורז, בלי זבל. אין תערובות קנייניות שמסתתרות מאחורי שם אגדי, כי אין מה להסתיר. יש שורה אחת על התווית. מיוצרת בישראל, עם תעודת בדיקה לכל אצווה. ואם אתה שואל למה בכלל צריך תוסף בשביל ירק, זאת השאלה הנכונה. סבא שלך לא לקח תוסף. הוא פשוט אכל אדמה אחרת. החקלאות המודרנית שאבה את הניטרטים מהקרקע, והגוף שלך איבד את חומר הגלם שהוא צריך כדי לייצר תחמוצת חנקן מלכתחילה. ויש עוד דבר שהסוכרת עושה, וזה מה שהופך את זה לדחוף אצלך במיוחד. סוכר גבוה בדם שורף תחמוצת חנקן פעילה. אז לא רק שהאספקה נחתכה. גם המעט שנשאר נשרף. זאת הפורמולה. מרכיב אחד. 2 כמוסות ביום. בקבוק לחודש. זאת כל התוכנית. וזה לא מיידי. האנדותל שלך מותקף כבר בין 5 ל-20 שנה. הוא לא מתאפס ב-5 ימים. הניטרטים נכנסים למסלול תוך ימים. העבודה העמוקה יותר, השיקום של תפקוד כלי הדם, קורית במשך שבועות וחודשים. בגלל זה האחריות שלנו היא 90 יום ולא 30. אנחנו רוצים שיהיה לך מספיק זמן באמת לראות מה קורה. עכשיו בוא אני אספר לך למה הגברים שלוקחים את רוזלה שמים לב. והדבר שקורה כבר ביום הראשון או השני: השתן יוצא ורדרד. זאת לא תופעת לוואי, זאת ההוכחה. הסלק באמת עובר דרכך, והמינון אמיתי ולא אבק בכמוסה. הדבר הראשון שרוב הגברים מרגישים הוא חום. ידיים קרות שמתחממות. ובעיקר כפות רגליים קרות שמתחממות. זה אחד המשובים הכי נפוצים ב-2 עד 3 השבועות הראשונים. וזה בדיוק מה שהספרות צופה כשזרימת הדם ההיקפית משתפרת. הדבר השני הוא שינה. השריפה של 3 לפנות בוקר שמעירה אותם. הרבה גברים מדווחים שהיא נהיית יותר שקטה. לא נעלמת, בהרבה מקרים. שקטה יותר. מספיק כדי לישון עד הבוקר. הדבר השלישי הוא אנרגיה. ספציפית, הצניחה של אחרי הצהריים מתחילה להיעלם. הקיר של 2 בצהריים כבר לא מגיע באותה צורה. גברים מתארים שהם עוברים ליד מכונת הקפה ב-3 וחצי ולא צריכים אותה. הדבר הרביעי הוא חדר השינה. אני לא הולך לייפות את זה. הרבה גברים מדווחים שדברים שאשתם כבר הפסיקה לצפות להם התחילו לקרות שוב. הם מספרים לחברים שלהם. הם מספרים לנו. הדבר החמישי, וזה זה שלוקח בין חודשיים ל-4 חודשים, הוא הבדיקות. הרבה גברים חוזרים מהתור הרבעוני הבא עם A1C שנמוך בחצי נקודה, או בנקודה שלמה, מזה שהיה קודם. הרופא מסתכל על הגרף ושואל אותם מה הם שינו. הם מספרים לו. חלק מהרופאים מסוקרנים. חלק סקפטיים. וכמעט כולם אומרים, תמשיך לעשות מה שאתה עושה. המשוב הכי עמוק שקיבלנו אי פעם, ואני חושב עליו הרבה, הגיע מגבר מחדרה שכתב לנו אחרי חצי שנה: "עליתי לקבר של אבא שלי ביום השנה. הוא מת בגיל 63. אני בן 61. בפעם הראשונה מזה 10 שנים, אני לא חושב שאני הבא בתור." הקראתי את המכתב הזה לצוות בקול. בשביל זה בנינו את זה. אני יודע שאתה סקפטי. ואתה צריך להיות. תעשיית תוספי הסוכרת הרוויחה כל גרם של חוסר האמון שלך. אז אני רוצה להיות ברור למה לדעתי רוזלה שונה, ואז אני הולך לתת לך אחריות שמורידה כמעט את כל הסיכון מהכתפיים שלך. המנגנון אמיתי. תחמוצת חנקן קיבלה פרס נובל ב-1998. והמודל שאומר שהתפקוד הלקוי של האנדותל הוא השורש של סיבוכי הסוכרת מפורסם, מאושש, ומודים בו בדפי המטופלים של מאיו קליניק ושל קליבלנד קליניק. לא המצאנו כלום מזה. הרכבנו את מה שכבר היה שם. התווית שקופה. יש עליה שורה אחת. Beta vulgaris, 1,300 מ"ג למנה. אין תערובות קנייניות. אין "טקס עתיק שאבד". הרכיב אמיתי, המינון אמיתי, והמדע אמיתי. הצורה נוחה לבליעה. כמוסות של אבקת סלק, לא שיקוי ולא אבקה שצריך לערבב. נועדו להילקח עם אוכל. האחריות היא 90 יום. לא 14. לא 30. 90 יום מלאים. קח את רוזלה 3 חודשים. תעשה בדיקות דם. תביא אותן לרופא שלך. ואם לא ראית ולא הרגשת התקדמות אמיתית בדברים שחשובים לך, החום בכפות הרגליים, האנרגיה אחרי הצהריים, השינה, המספרים בבדיקה, תחזיר את מה שנשאר. גם בקבוקים ריקים. ואנחנו מחזירים כל שקל. בלי חקירות. בלי דמי טיפול. בלי "אתה בטוח". זה לא טריק שיווקי. זה אנחנו שמים את הכסף שלנו איפה שהמדע נמצא. אם הפורמולה לא עובדת בשבילך, אנחנו מפסידים כסף על ההזמנה שלך. החשבון הזה עובד לנו רק אם היא עובדת אצל רוב הגברים. אני רוצה שתדמיין 2 עתידים שונים. בעתיד אחד אתה ממשיך לעשות מה שאתה עושה. הכדורים ממשיכים להצטבר. ה-A1C ממשיך לטפס. השריפה בכפות הרגליים ממשיכה להעיר אותך. אשתך מפסיקה לבקש ממך לרקוד בחתונות, כי מביך אותך שאתה צריך להתיישב באמצע. הבת שלך מתארסת, ואתה מתחיל לעשות את החשבון אם עוד תהיה לך ראייה, כף רגל ואנרגיה כשהיא תעלה לחופה. יום השנה של אבא שלך מגיע שוב. ואיזה יום שלישי אחר הצהריים, כשאתה יושב באוטו בחניה של המרפאה הקרדיולוגית, הרופא משתמש במילה אינסולין. ואתה נהיה שקט. כי ידעת שזה מגיע. פשוט לא ידעת שזה יהיה כל כך מוקדם. ובסוף, בעוד 5 שנים, או 10, או 15, רופא ישב ליד שולחן ויכתוב "התקף לב" או "שבץ" או "אי ספיקת כליות" על דף. והמחלה האמיתית שהרגה אותך לא תופיע עליו. בעתיד השני אתה מתחיל היום תוכנית שמכוונת למנגנון האמיתי שמפרק אותך. אתה נותן לזה 90 יום. אתה רואה את כפות הרגליים מתחממות. אתה רואה את השינה מתארכת. אתה רואה את ה-A1C מתכופף לכיוון הלא נכון בפעם הראשונה מזה 5 שנים. אתה מגיע לרופא עם בדיקות דם שמפתיעות את שניכם. ואתה שואל אותו, בפעם הראשונה בחיים הבוגרים שלך, אפשר לדבר על להוריד אחד מהרשימה. אתה משחק כדורגל עם הנכד בלי להתיישב באמצע. אתה לוקח את אשתך לאיטליה. אתה מוביל את הבת שלך לחופה. אתה שורד את אבא שלך. אתה שובר את התבנית המשפחתית. אתה נהיה הגבר ששבר אותה בשביל כל מי שיבוא אחריך. זאת לא הבטחה. אבל זה מה שאפשרי. וזה מה שלא אפשרי אם תישאר על ההליכון. אם קראת עד כאן, אתה כבר יודע. ידעת עוד לפני שהתחלת לקרוא. ידעת כשה-A1C חזר גבוה ברבעון שעבר והרופא אמר "בוא נוסיף עוד אחד". ידעת כשכפות הרגליים התחילו לשרוף בפברואר. ידעת כשראית את השנה האחרונה של אבא שלך והרגשת משהו קר מתהפך לך בחזה. אתה לא צריך עוד הוכחה. אתה צריך רשות ודרך. זה גם וגם. זאת ההצעה של רוזלה. בקבוק אחד של רוזלה הוא 189 ₪, אספקה ל-30 יום. במנוי מתחדש זה 161 ₪, ואפשר לבטל מתי שרוצים. 1,300 מ"ג אבקת סלק אורגני למנה. מרכיב יחיד, Beta vulgaris. כבישה קרה. מיוצרת בישראל. ואחריות 90 יום להחזר כספי מלא, גם אם הבקבוק ריק. https://tryrozela.com/pages/quiz-db 2 כמוסות ביום. מסלול אחד שהרופא שלך אף פעם לא למד. פרס נובל אחד ששמעת עליו בקושי. והזדמנות אחת, בגיל 52, 58 או 64, להיות הגבר שתעודת הפטירה שלו תגיד עליו משהו נכון, בעוד 15 או 20 או 30 שנה, במקום לחזור על זאת של אבא שלו. נתראה בצד השני של 90 יום.